כְּשֶׁנַּגִּיעַ לַגֶּשֶׁר נֶחֱצֶה אוֹתוֹ
KSHE –NAGIA’ LAGESHER NECHETSE OTO
When we’ll get to the bridge, we’ll cross it
This expression is used by someone who wants to postpone dealing with a certain issue for a later time.
אֶת הַבִּיטּוּי הַזֶּה אוֹמֵר מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹת אֶת הַטִּיפּוּל בִּבְעָיָה כָּלְשֶׁהִיא לִזְמַן מְאוּחָר יוֹתֵר.
Sometimes, this can be a good thing. There are cases where delaying confrontation with a problem is beneficial, perhaps dealing with it too early wouldn’t be relevant, or the conditions aren’t ripe yet for a solution.
לִפְעָמִים זֶה טוֹב. לִפְעָמִים כְּדַאי לִדְחוֹת אֶת הַהִתְמוֹדְדוּת עִם נוֹשֵׂא כָּלְשֶׁהוּא, כִּי יִתָּכֵן וְטִיפּוּל מוּקְדָּם יוֹתֵר מִדַּי בַּבְּעָיָה לֹא יִהְיֶה רֶלֶוַנְטִי אוֹ שֶׁהַתְּנָאִים לֹא יִהְיוּ בְּשֵׁלִים כְּדֵי לִפְתּוֹר אֶת הַבְּעָיָה.
Personally, I oppose this mindset. If I "reach the bridge," I want to be as prepared as possible to handle the problem and avoid unnecessary stress. If I can make advance preparations to help me face the issue, I prefer to do so.
אֲנִי בְּאוֹפֶן אִישִׁי מִתְנַגֶּדֶת לַבִּיטּוּי הַזֶּה כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי כְּבָר "מַגִּיעָה אֶל הַגֶּשֶׁר" אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מוּכָנָה כְּכָל הַנִּיתָּן כְּדֵי לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיָה, וְלֹא לְהִכָּנֵס לְלַחַץ מְיוּתָּר. אִם אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הֲכָנוֹת מַקְדִּימוֹת שֶׁיַּעַזְרוּ לִי לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיָה, אֲנִי מַעֲדִיפָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָן.
However, some people are "chronic postponers." They don’t deal with the issue even when they are already on the bridge or sometimes don’t even intend to cross the bridge, meaning they refuse to confront the problem at all.
אֲבָל יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם "דַּחְיָנִים סִדְרָתִיִּים" וְהֵם לֹא מְטַפְּלִים בַּבְּעָיָה אֲפִילּוּ כְּשֶׁהֵם כְּבָר "עַל הַגֶּשֶׁר" אוֹ שֶׁהֵם בִּכְלָל לֹא מְעוּנְיָנִים "לַחֲצוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר", כְּלוֹמַר לֹא לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיָה.